|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
ביטקוין (344,062.97 ₪) נולד כרעיון מהפכני: מערכת כספית שאינה נשלטת על ידי ממשלות, בנקים או סמכויות ריכוזיות. בלב המערכת של ביטקוין עומד מנגנון הכרייה: תהליך שבו מחשבים מאמתים עסקאות ויוצרים מטבעות חדשים, וכל זה מבלי להזדקק לגוף מתווך. נשמע כמו מתכון לחסינות מוחלטת מפני שליטה שלטונית? לא בטוח.
בפועל, ריכוזיות גוברת, רגולציה סביבתית, לחץ כלכלי ומגמות פוליטיות מציבים בפני הכרייה אתגרים חדשים. השאלה היא לא רק טכנית, אלא גם עקרונית: האם ביטקוין (344,062.97 ₪) באמת חסין מהתערבות ממשלתית, או שמדובר באשליה אידיאולוגית שלא שורדת את מבחן המציאות?
מבנה הכרייה: מבוזר, אבל רק על הנייר?
הכרייה בביטקוין מבוססת על מנגנון קונצנזוס שנקרא Proof of Work: מחשבים ברחבי העולם שבהם משתמשים הכורים, מתחרים בניסיון לנחש רצף מספרים ייחודי, ובכך להוכיח שסיפקו כוח מחשוב למערכת. הראשון שמצליח לנחש נכונה את הרצף הוא זה שזוכה לכרות ולאשר את הבלוק הבא ברשת. ככל שיש למחשב יותר כוח חישוב – כך הסיכוי שלו לזכות עולה. מהי כריית ביטקוין, איך זה עובד וכמה זמן זה לוקח?
אלא שכוח חישוב עולה הרבה כסף. מחשבים ייעודיים (ASIC), תשתיות קירור, אספקת חשמל זולה – כל אלה הפכו את הכרייה לעסק למקצוענים בלבד. וכדי להגדיל סיכויי הצלחה, מרבית הכורים מצטרפים ל"בריכות כרייה" (Mining Pools) – קואופרטיבים שמרכזים כוח חישוב של אלפי משתתפים.
בפברואר 2025, אתר Mempool.space, שעוקב בזמן אמת אחרי חלוקת ההאש רייט (כוח החישוב) של ביטקוין (344,062.97 ₪), מצביע על כך ש-חמש בריכות בלבד אחראיות על כ-92% מהבלוקים החדשים. המשמעות: למרות המבנה המבוזר מבחינה טכנית, בפועל הכוח מרוכז בידי מספר מצומצם של שחקנים.
האם זה מסוכן? תלוי את מי שואלים. מצד אחד, אין בריכה אחת ששולטת לבד. מצד שני, כל רגולטור שרוצה להשפיע יודע בדיוק עם מי להתנהל.
ממשלות מגיבות: מסין ועד ניו יורק
התגובה השלטונית הכי דרמטית הגיעה במאי 2021, כשממשלת סין אסרה על כריית ביטקוין (344,062.97 ₪) בטענה לחשש סביבתי ולשמירה על יציבות פיננסית. עד אותו רגע, סין שלטה בלמעלה מ-70% מההאש רייט העולמי. עם האיסור, חלקה ירד בתוך שנה לפחות מ-25% (מה שמעיד, אגב, שהניסיונות לאפס את הפעילות לא צלחו).
אך הביטקוין לא קרס, הוא פשוט התאים את עצמו. בתוך חודשים, אלפי מכונות כרייה נדדו למדינות אחרות: קזחסטן, קנדה, גיאורגיה, ויותר מכל – ארצות הברית, שבה טקסס, ג'ורג'יה וקנטקי הפכו לאזור כרייה מועדף. טקסס, אגב, מובילה את הענף בעיקר בגלל משאבי האנרגיה העשירים ועצמאותה של רשת החשמל.
עם זאת, גם בארה"ב נרשמו ניסיונות לרסן את התחום. מדינת ניו יורק הובילה מאבק נגד מתקני כרייה בטענה לפגיעה באיכות הסביבה. אבל לא תמיד זה ממש הצליח: באוקטובר 2023, בית המשפט במדינה אישר את המשך פעילותו של מתקן הכרייה Greenidge Generation, למרות התנגדות הרגולטורים המקומיים. המסקנה? קשה לעצור מערכת כשאין לה כתובת אחת, וכל פעם שדוחקים אותה – היא פשוט זזה.
רגולציה רכה: לא עוצרים את הכרייה - רק מסבכים אותה
גם בלי איסורים ישירים, ממשלות ובעלי עניין יודעים להשפיע. אחד הערוצים המרכזיים לכך כיום הוא תחום ה-ESG, ראשי תיבות של Environment, Social, Governance (סביבה, חברה וממשל תאגידי), שמשמש מדד להשקעות אחראיות.
בעיני שחקנים מוסדיים, כריית ביטקוין (344,062.97 ₪) נתפסת לעיתים כפעילות בזבזנית אנרגטית, מה שעלול לפגוע בדירוג ה-ESG של גופים שמתקרבים אליה. התוצאה: מתקני כרייה מתקשים לגייס מימון, לקבל שירותים בנקאיים, או להבטיח שיתוף פעולה עסקי.
על פי מחקר של אוניברסיטת האו"ם (UNU) שפורסם באוקטובר 2023, ההשפעה הסביבתית של כרייה לא מסתכמת רק בפליטת פחמן – אלא כוללת גם שימוש נרחב במים וקרקעות, במיוחד באזורים בהם מיקומי הכרייה תלויים באנרגיה ממקורות פוסיליים. רגולציה רכה כזו לא משתקת את ביטקוין אבל היא כן משפיעה על האקוסיסטם שסביבו. ובמקרים מסוימים, זה מספיק.
תגובת הקהילה: ביזור חוזר, גרסת 2025-2026
בתגובה לחששות מהתבססות על בריכות ענק, הקהילה מפתחת פתרונות שיחזירו את הכרייה ליותר ידיים. פרויקט מעניין שצובר תאוצה הוא Lumerin, פרוטוקול המאפשר מסחר מבוזר בכוח חישוב. במקום להצטרף לבריכה גדולה, אפשר לרכוש או להשכיר hashrate דרך שוק פתוח, שקוף וללא מתווך מרכזי.
לצד זאת, נולדות יוזמות לעידוד כרייה מקומית, בקנה מידה קטן אבל עם חומרה נגישה יותר. גם אם לא מדובר ברווחיות גבוהה, מדובר בניסיון להפוך את הרשת לפחות פגיעה ולהחזיר את העיקרון של השתתפות חופשית. עם זאת, חשוב לזכור: אחת לכארבע שנים מתרחש אירוע החצייה, ה- halving, שבו תגמול הכורים נחתך ב-50%. אירוע החצייה הקרוב צפוי באפריל 2028, וככל שהתמריץ קטן – כך יותר קשה לכורים קטנים לשרוד. כלומר, גם הביזור דורש מאבק יומיומי.
ומה עם המדינות שתומכות בכרייה?
לא כל המדינות שואפות לעצור את כריית ביטקוין (344,062.97 ₪). חלקן דווקא מחפשות למשוך את התחום לתוכן. טקסס הפכה לאחד ממרכזי הכרייה העולמיים בזכות גישה לחשמל זול, תשתיות תומכות וסביבה רגולטורית ידידותית. אל סלוודור, שהפכה ב-2021 למדינה הראשונה שמכירה בביטקוין כמטבע רשמי, הקימה חוות כרייה על בסיס אנרגיה גיאותרמית מתוך רצון לחבר בין ריבונות דיגיטלית לעצמאות אנרגטית.
בשנת 2022, רשת אתריום, השנייה בגודלה בעולם, החליפה את מנגנון הקונצנזוס שלה ועברה למודל אחר בשם Proof of Stake. במקום שמחשבים חזקים יתחרו ביניהם, המערכת החדשה נותנת עדיפות למי שמחזיק ביותר מטבעות אתריום (11,432.04 ₪) ונועל אותם ברשת. לפי אתר הקרן של אתריום (11,432.04 ₪), המעבר הזה הפחית את צריכת האנרגיה של הרשת בכ־99.95%.
במנגנון הזה, המשתתפים לא צריכים יותר כוח מחשוב, אלא פשוט "לנעול" (stake) את המטבעות שלהם ברשת. ככל שמישהו מחזיק ביותר מטבעות, כך גדל הסיכוי שלו לזכות בתגמול ולאמת עסקאות. זה פחות בזבזני באנרגיה אבל הופך את השליטה ברשת לעניין של כסף.
בפועל, הרבה אנשים שאין להם כמות גדולה של מטבעות מעבירים אותם לגופים גדולים שמנהלים עבורם את ההשתתפות בתהליך. כך נוצר מצב שבו שירותים כמו Lido, Coinbase ו-Kraken מרכזים כמויות אדירות של מטבעות וצוברים גם את השליטה.
ביטקוין (344,062.97 ₪), לעומת זאת, מתעקש להישאר עם המודל הישן שבו כל אחד יכול לנסות לכרות, כל עוד יש לו ציוד מתאים. נכון, זה דורש הרבה יותר חשמל, אבל אין צורך באישור של אף אחד, אין גוף ששולט ברשת, ואין שער כניסה שרק "מי שיש לו הרבה" יכול לעבור בו. במילים אחרות: ביטקוין (344,062.97 ₪) אולי איטי, יקר או לא יעיל, אבל הוא נשאר נאמן לרעיון של רשת פתוחה באמת. וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
האם ביטקוין חסין להתערבות ממשלתית?
לא במובן המוחלט. ממשלות מסוגלות להגביל, להקשות, להסיט משאבים. אבל [BTC] תוכנן מראש כך שיוכל להסתגל. להחליף מיקום. לשנות קונפיגורציה. כל עוד יש מחשבים, חשמל ורצון אנושי – הרשת תמצא את הדרך להמשיך לפעול. הכוח האמיתי של ביטקוין (344,062.97 ₪) הוא לא בכך שאי אפשר לפגוע בו – אלא בכך שהוא אף פעם לא מפסיק לזוז.
