|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
איך טכנולוגיית הבלוקצ'יין נמצאת בשימוש בתעשיות הביטחוניות
טכנולוגיית הבלוקצ'יין פותחה במקור כדי לאפשר רישום מאובטח, מבוזר ובלתי ניתן לשינוי של מידע – בלי צורך בגוף מרכזי שינהל אותו. מרגע שהמידע נכתב, אי אפשר למחוק אותו, לזייף אותו או לגשת אליו בלי הרשאות. התוצאה: שקיפות גבוהה, שליטה מבוזרת ואבטחה ברמה גבוהה – גם כשיש הרבה גופים שמעורבים באותו תהליך.
התכונות האלה, שפיתחו לעצמן שם בעיקר בעולם הקריפטו, מתחילות למשוך עניין גם במקומות אחרים – כולל בעולם הביטחוני. מה לטכנולוגיית בלוקצ'יין ולמערכות מסווגות? לכאורה, לא הרבה. אבל בשנים האחרונות, יותר ויותר גופים ביטחוניים – ממשרד ההגנה האמריקאי ועד נאט"ו – בוחנים את הטכנולוגיה הזו ככלי תשתיתי לניהול ציוד, תיעוד תחזוקה, תקשורת ואבטחת מידע.
אחרי שלב של פיילוטים והדגמות, החלו להופיע גם שימושים מבצעיים ראשונים בפועל. הבולט שבהם התרחש בדצמבר 2024, כשצבא ארצות הברית הפעיל לראשונה בהיסטוריה הצבאית מערכת בלוקצ'יין בתרגיל חי לניהול יותר מ-600 טון ציוד לוגיסטי. זאת לא הייתה בדיקת היתכנות, אלא הדגמה בשטח של יכולת תפקוד מבוזרת במסגרת מערך תפעול בזמן אמת.
האירוע הזה מצטרף לגל מתרחב של עניין טכנולוגי בתחום. לפי חברת Mordor Intelligence, ההוצאה הגלובלית על פתרונות בלוקצ'יין לצורכי ביטחון צפויה לגדול מ-1.2 מיליארד דולר כיום ליותר מ-9 מיליארד עד סוף העשור.
אז האם מדובר במהפכה שקטה – או בניסוי טכנולוגי שייעלם מתחת לרדאר? בכתבה הבאה נפרט איפה כבר עושים שימוש בטכנולוגיה, אילו תחומים היא עשויה לשנות, ומה מונע ממנה להפוך לסטנדרט ביטחוני.
יישומים בשטח: תחזוקה, לוגיסטיקה ותיעוד
החדירה הראשונה של טכנולוגיית הבלוקצ'יין למערכות ביטחוניות לא התרחשה בשדה הקרב – אלא דווקא מאחורי הקלעים: בניהול שרשרת אספקה, מעקב לוגיסטי ותיעוד תחזוקה. כבר ב-2017, חברת לוקהיד מרטין – אחת מקבלניות הביטחון הגדולות בעולם – הייתה הראשונה בארה"ב ששילבה מערכות בלוקצ'יין בשרשרת האספקה שלה, במטרה לצמצם זיופים, טעויות תיעוד ואי-התאמות בין מערכות תפעוליות.
בשנת 2022, גם נאט"ו נכנסה לתמונה: הארגון פרסם מסמך רשמי שעסק בשימושים האפשריים של בלוקצ'יין בתחומי לוגיסטיקה צבאית – כולל מעקב אחר תנועת ציוד רגיש, תיעוד תחזוקה וניהול נתונים קריטיים בין בסיסים. המסמך היה חלק ממהלך רחב יותר של טרנספורמציה דיגיטלית, שמטרתו לשפר את השקיפות והאמינות במערכות תפעוליות צבאיות. על פי נתוני סקר שנערך באותה תקופה בקרב אנשי לוגיסטיקה בכירים (במסגרת מחקר נלווה שפורסם בדוח הארגון), כ-69% מהמשיבים סברו שנאט"ו צריכה להוביל את אימוץ הטכנולוגיה במערכות הקריטיות שלה.
בתחום התחזוקה, הבלוקצ'יין כבר מופעל בפועל: סטארט-אפ אמריקאי בשם SIMBA Chain קיבל בראשית 2023 חוזה מהפנטגון בהיקף של 30 מיליון דולר לפיתוח מערכות לניהול תחזוקת ציוד צבאי, כולל כלי טיס, באמצעות תיעוד בלוקצ'ייני בלתי ניתן למחיקה לכל תיקון, החלפה או פעולה טכנית.
גם בשוק האזרחי נרשמים מהלכים דומים. בשנת 2021 בחנה בואינג, בשיתוף חברת TrustFlight, שימוש בבלוקצ'יין לרישום תחזוקת מטוסים אזרחיים. מטרת הפיילוט: לשפר את השקיפות והעקביות ברישום היסטוריית התחזוקה של רכיבים קריטיים. אף שהפיילוט התבצע רק במטוסים אזרחיים, עקרונות העבודה בו – כמו תיעוד בלתי ניתן לשינוי של רכיבים – מקבלים עניין גובר גם במערכות ביטחוניות.
קו התפר: תחומים שעדיין בשלבי רעיון
אם בלוקצ'יין כבר נכנס לחלקים הלוגיסטיים של המערכת הביטחונית, הרי שבתחומים קריטיים יותר – כמו תקשורת מוצפנת, שיתוף מודיעין או ניהול הרשאות – הדרך עוד ארוכה. כך למשל, DARPA, זרוע המחקר של משרד ההגנה האמריקאי, בוחנת שימושים אפשריים בטכנולוגיה לצורך חיזוק שלמות מערכות תקשורת. אחת ממטרות המחקר: לבדוק האם ניתן להשתמש בבלוקצ'יין לאימות בלתי תלוי של הודעות בין יחידות – בלי להפעיל שרת מרכזי.
אבל גם בגוף חדשני כמו DARPA, אין תכניות יישום ממשיות. המגבלות לפי שעה ידועות: רשתות בלוקצ’יין פשוט אינן מספיק מהירות כדי לתמוך בתקשורת מבצעית בזמן אמת, והן גם דורשות כוח חישוב שאינו תמיד זמין בשטח.
רעיון נוסף שנבחן הוא שימוש בבלוקצ'יין לניהול זהויות ואישורי גישה. במקום מערכת ריכוזית שמנהלת הרשאות לכל גורם במערכת – כל משתמש מחזיק מפתח דיגיטלי, והגישה שלו נרשמת ונחתמת בשרשרת בלוקים. המודל התיאורטי קיים, חלק מהמודלים פורסמו במסמכים פנימיים של הפנטגון – אך אין דיווחים על פיילוטים פעילים. התחום הזה נשאר כרגע בעיקר בגדר רעיון וימים יגידו אם הוא אכן ייצא לפועל.
גם תחום שיתוף מידע באמצעות בלוקצ'יין מסתבר ככזה שמעניין גופי ביטחון בינלאומיים. הסוכנות האירופית להגנה (EDA) והארגון המדעי-טכנולוגי של נאט"ו (STO) פרסמו בשנים האחרונות הצעות לשיתוף מידע מבוזר בין מדינות, כזה שיאפשר אמון הדדי בלי מתווך מרכזי.
חסמים ואתגרים: למה בלוקצ'יין עדיין לא סטנדרט ביטחוני?
על אף ההתעניינות הגוברת, טכנולוגיית הבלוקצ'יין עדיין לא נכנסה באמת לעומק המערכת הביטחונית – ויש לכך סיבות טובות. הראשונה שבהן היא פשוטה: הטכנולוגיה לא תמיד מתאימה לצרכים מבצעיים.
מערכות בלוקצ'יין, גם אם פרטיות ומותאמות לארגונים, סובלות מבעיות סקלאביליות. הן דורשות משאבים חישוביים משמעותיים, ולעיתים אינן מספקות את מהירות התגובה שנדרשת בזירות ביטחוניות. תקשורת בין יחידות, למשל, לא יכולה להמתין לאימות מבוזר. גם מחקר של DARPA מצא שלמרות היתרונות, למודלים מבוזרים יש פגיעויות שדורשות זהירות לפני אימוץ רחב.
בעיה אחרת היא הסתירה המובנית בין שקיפות לסודיות. בלוקצ'יין, במהותה, מתעדת כל פעולה ואינה מאפשרת מחיקה. זה יתרון כשמדובר באחריות מערכתית, אך חיסרון במקרים של מידע מסווג שדורש שליטה מוחלטת – כולל אפשרות למחוק עקבות, לבודד משתמשים ולשלול גישה.
גם התאמה לתשתיות קיימות לא פשוטה. מערכות ביטחוניות רבות מבוססות על תשתיות מיושנות שלא נבנו לשילוב עם טכנולוגיות מבוזרות. הכנסת בלוקצ'יין מחייבת לעיתים רענון מערכות שלם, שכולל לא רק קוד, אלא גם שינויי ארכיטקטורה, הכשרות וסביבות בדיקה. וישנו גם השיקול אנושי-מוסדי. גופים ביטחוניים לא ממהרים לאמץ במהירות טכנולוגיות חדשות. שינוי שכזה קורה רק אחרי בדיקות עומק, פיילוטים מדודים, ודחיפה ממוסדת. גם אם טכנולוגיית הבלוקצ'יין תוכיח מאוד את עצמה, זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל לא מן הנמנע שנראה אותה משתלבת בשנים הקרובות גם בתעשייה הרגישה הזו.
איפה נראה את הבלוקצ׳יין בזירה הביטחונית?
בסופו של דבר, אז נכון, טכנולוגיית בלוקצ'יין לא עומדת לשנות מחר את פני הלחימה, וגם לא תחליף בעתיד הקרוב את המערכות הצבאיות הקיימות. אבל דווקא בתחומי תומכי הלחימה – כמו תחזוקה ולוגיסטיקה – היא מתחילה להכות שורש באוסף של פיילוטים שמתחילים מלמטה ונבחנים בזהירות המתבקשת. וככל שמוסדות כמו נאט"ו, הפנטגון ולוקהיד מרטין ממשיכים לבחון, לבדוק ולשפר – הבלוקצ'יין עשוי להפוך לחוליה סמויה, אבל קריטית, במערכות התפעול של ביטחון המחר.
