כמעט כל מי שמשקיע מכיר את התחושה: השקעה ששקלנו לבצע, החלטנו לוותר עליה, ואחרי שהמחיר עלה התחלנו לחשוב מה היה קורה אילו פעלנו אחרת. זה יכול להיות ביטקוין (256,578.59 ₪) ששמענו עליו לפני שנים, מניית טכנולוגיה שבדקנו ולא קנינו או דירה בשכונה שהמחירים בה זינקו. ככל שהמחיר המשיך לעלות, כך גם תחושת הפספוס עשויה להתגבר. אבל האם אנחנו באמת מתחרטים יותר על השקעות שלא ביצענו, או שפשוט קל יותר לזכור את ההזדמנויות שפספסנו?
אבל התחושה הזאת מושפעת מיתרון שלא היה לנו בזמן אמת – אנחנו כבר יודעים מה קרה אחר כך. כשההחלטה המקורית התקבלה, לא ידענו לאן המחיר ינוע,אילו סיכונים יתממשו, ואיזה נכס מתוך שלל האפשרויות יעלה ואיזה לא. לכן, כדי להבין את ההחלטה שקיבלנו אז, צריך לבחון אותה לפי המידע שהיה זמין באותו הזמן ולא רק לפי מה שקרה למחיר בדיעבד.
הזמן משנה את תחושת החרטה
בסדרת מחקרים שפרסמו בשנות התשעים מצאו הפסיכולוגים תומס גילוביץ' וויקטוריה מדבק (Victoria Medvec) שבטווח הקצר אנשים נטו להתחרט יותר על דברים שעשו. מי שקנה נכס ומחירו ירד יכול להצביע מיד על ההחלטה שעלתה לו כסף, בעוד שמי שנשאר בחוץ יכול להתנחם בכך שלפחות לא הפסיד.
ככל שהשנים עוברות, התמונה עשויה להתהפך. במבט לאחור, המשתתפים במחקרים התחרטו יותר על הזדמנויות שלא ניצלו מאשר על פעולות שהתבררו כטעות. אגב, מחקר נוסף שפורסם ב-2022 ובדק מחדש את התופעה בקרב 988 משתתפים אמריקאים תמך ברוב הממצאים, אך מצא השפעה חלשה יותר ולא הצליח לשחזר את הדפוס בכל הניסויים.
גילוביץ' ומדבק הציעו כמה הסברים לכך שהחרטה על מה שלא עשינו נוטה להישאר לאורך זמן. מנגד, אחרי פעולה שהתבררה כטעות אפשר לעיתים למכור את הנכס, להפיק לקח או להסביר מדוע ההחלטה נראתה סבירה בזמן שהתקבלה. הזדמנות שהוחמצה, לעומת זאת, נשארת פתוחה בדמיון, ואי אפשר לדעת כיצד היתה מסתיימת אילו בחרנו אחרת.
הזיכרון מגביר עוד יותר את תחושת ההחמצה
הנטייה לדמיין מה היה קורה אילו פעלנו אחרת מכונה "חשיבה נוגדת מציאות". כאשר השווי של נכס שלא רכשנו מזנק, המחשבה עוברת מיד לתרחיש שבו קנינו אותו בזמן ונהנינו מכל העלייה. התרחיש הזה בדרך כלל נדיב במיוחד, כי הוא מניח שהיינו בוחרים דווקא בנכס שהצליח, משקיעים בו סכום משמעותי ומחזיקים בו לאורך כל הדרך. הוא אינו כולל מכירה מוקדמת אחרי רווח קטן, בהלה בתקופה של ירידות, צורך פתאומי בכסף או מעבר לנכס אחר שנראה באותו רגע מבטיח יותר.
אחרי שהמחיר כבר עלה, אנחנו זוכרים את הסימנים שתמכו בהשקעה ומעניקים פחות משקל לאזהרות ולסיכונים שהיו ידועים באותו זמן. זו חוכמה בדיעבד, שגורמת לאירועים להיראות צפויים יותר אחרי שכבר התרחשו. מחקר שפרסמו ג'ונתן ברון וג'ון הרשי ב-1988 הצביע על הטיה נוספת, "הטיית התוצאה", שבה אנשים נוטים להעריך החלטה לפי התוצאה שאליה הובילה גם כשהתקבלה בתנאים של חוסר ודאות.
אפשר לרכוש נכס בלי להבין את הסיכונים ולהרוויח בזכות מזל, ואפשר גם לקבל החלטה זהירה ומבוססת ולהחמיץ עלייה, ולכן התוצאה לבדה אינה אומרת אם ההחלטה היתה טובה.
הזיכרון מגביר עוד יותר את תחושת ההחמצה, משום שאנחנו זוכרים את המניה שבדקנו לפני שזינקה ואת המטבע שכמעט רכשנו לפני שמחירו עלה, אבל כמעט לא חושבים על הנכסים האחרים ששקלנו לקנות ואיבדו מערכם. כשזוכרים רק את ההצלחות, השוק נראה מלא בהזדמנויות ברורות שהחמצנו, אף שברגע הבחירה עמדו לצדן אפשרויות אחרות שנראו מבטיחות והסתיימו אחרת.
מהחרטה להשקעה הבאה
החרטה עלולה להפוך לבעיה כשהיא משפיעה על ההשקעה הבאה. מי שמרגיש שפספס את העלייה הקודמת עלול לחפש את הנכס הבא עוד לפני שבדק אותו לעומק, וכשהמחיר כבר מטפס, אחרים משתפים את הרווחים שלהם והרשת מתמלאת בתחזיות אופטימיות, החשש להישאר שוב בחוץ מתחזק. תחושה זו נקראת Fear of missing out או בקצרה FOMO והיא מבטאת את הפחד מהחמצת הזדמנות.
המנגנון הזה בולט במיוחד בשוק הקריפטו, שבו המסחר פועל מסביב לשעון והשיח מתנהל במידה רבה באפליקציות, ברשתות חברתיות ובקהילות מקוונות. ב-2024 פרסמו הרשות להתנהלות פיננסית בבריטניה ונציבות המידע הבריטית דוח משותף שהתבסס בין השאר על ראיונות עם מחזיקי נכסים דיגיטליים, וממנו עלה כי פחד מהחמצה, ההתלהבות שמלווה עליות מחירים והשפעת הקהילה עשויים להשפיע על החלטות קנייה. כשמחירים מזנקים בתוך זמן קצר, הלחץ להצטרף גדל, וכך גם הסיכון להיכנס מאוחר ולהיחשף לתנודות חדות במחיר.
לבחון את ההחלטה, לא את הגרף
תיעוד החלטה בזמן אמת יכול לעזור להתמודד עם חוכמה בדיעבד. אפשר לרשום איזה מידע היה זמין, אילו סיכונים נלקחו בחשבון, מדוע החלטנו להשקיע או להישאר בחוץ ומה היה עשוי לשנות את דעתנו. אם מדובר בהצעה להשקעה בקריפטו, כדאי לתעד גם סימנים שעוררו ספק, כמו לחץ לפעול מיד או הבטחות לרווח מהיר. אלה עשויים להיות סימני אזהרה להונאות קריפטו. כשחוזרים לרישום בהמשך, קל יותר לבחון את ההחלטה על סמך מה שידענו אז, ולא רק לפי מה שקרה למחיר אחר כך.
תמיד יהיו מניות, מטבעות ונכסים אחרים שמחירם יעלה אחרי שבחרנו להישאר בחוץ. אי אפשר לדעת מראש כיצד יתפתח המחיר של כל נכס, ולכן עצם העלייה בדיעבד אינה מספרת את כל הסיפור על ההחלטה שהתקבלה. בחינה שלה לפי המידע, המטרות והסיכון שהיו ידועים באותו רגע מאפשרת להפריד בין מה שידענו אז לבין מה שאנחנו יודעים היום.
