רוב האנשים מאמינים שחשמל הוא מצרך שתמיד חסר. מדברים איתנו על עומסים בשיא הקיץ, על רשתות שנמתחות עד הקצה ועל תעריפים שמזנקים. אבל מאחורי הקלעים של משק האנרגיה ב-2026 מתרחשת לעתים גם תופעה הפוכה: בשווקים מסוימים העולם מייצר יותר מדי חשמל בשעות מסוימות, ובמקום למכור את כל התפוקה, היצרנים נאלצים לחתוך חלק ממנה.
אל תוך הוואקום הכלכלי הזה נכנסת כריית ביטקוין (230,667.64 ₪), שמציעה מודל תפעולי חדש עבור ענקיות התשתית: צרכן גמיש שקונה עודפי ייצור בהתראה קצרה, ומתנתק מהרשת כאשר יש ביקוש גבוה.
משבר האגירה ובעיית הקיצוץ הסולארי
כדי להבין את אחד התהליכים הכלכליים המעניינים של השנים האחרונות, צריך להבין קודם את המגבלה הבסיסית של רשת החשמל. בניגוד למים שאפשר לאגור במאגרים, או לנפט שניתן לאחסן בחביות, חשמל צריך להיכנס לרשת בזמן אמת. בכל רגע נדרש איזון בין מה שמיוצר בתחנות הכוח לבין מה שנצרך בבתים, במפעלים ובמשרדים. כשהביקוש גבוה מההיצע, מפעיל המערכת צריך לאזן במהירות את הפער; וכשההיצע גבוה מדי, נעשית הפחתה של חלק מהייצור כדי לשמור על האיזון.
הלקוח הגמיש: מדוע כורים ולא חוות שרתים?
המציאות הזו שוחקת את הרווחיות של חברות האנרגיה, ומובילה אותן לחפש פתרונות בשוק שמציע את צרכני החשמל הגמישים בעולם: תעשיית הקריפטו. חברת Engie הצרפתית, שנמנית על יצרניות החשמל הגדולות באירופה, החלה להפעיל בפברואר 2026 את פרויקט הסולאר הענק Assu Sol בברזיל, בהספק של 895 מגה-ואט (MWp). הפרויקט החל להתמודד כבר מיומו הראשון עם קיצוצי ייצור כפויים שפוגעים בהחזר ההשקעה שלו. כדי לפתור את הבעיה, החברה החלה לבחון שילוב של דאטה סנטרים לכריית ביטקוין שיוקמו בצמוד לשדה הסולארי עצמו.
כאן מגיעה השאלה המתבקשת: למה לבחור דווקא כריית ביטקוין? למה חברת האנרגיה לא מעדיפה להקים שם חוות שרתים של ענקיות ענן או מפעל תעשייתי קלאסי? התשובה היא גמישות. חוות ענן ובינה מלאכותית נוטות לדרוש זמינות גבוהה בהרבה, וגם מפעל תעשייתי כבד לא עוצר בקלות כל כמה שעות בגלל תנודתיות במחיר החשמל או לחץ על הרשת. חוות כריית ביטקוין, לעומת זאת, נחשבות לגמישות יותר. כשהן נכבות, לא נופל שירות קריטי ולא נעצרת שרשרת ייצור; המכונות פשוט מפסיקות לבצע חישובי hash וחוזרות לעבוד כאשר הדבר מתאפשר.
כאן המקום לציין שלא מדובר בתופעה חדשה. כורי ביטקוין תמיד חתרו לפתרונות אנרגיה זולה שישרתו אותם. כבר ב-2018 נרשמה נדידת כורים לנורווגיה ולשוודיה, שם הם התחברו לחשמל הזול המופק מסכרים ונהרות (אנרגיה הידרו-אלקטרית), וניצלו את האקלים הקר שחתך את עלויות הקירור של המחשבים. בהמשך, המודל הזה התרחב גם לשדות נפט, שם הוקמו חוות כרייה כדי לנצל גז טבעי שלא השתלם כלכלית לאסוף ולהוביל לשוק.
מה שהשתנה הוא שחלק מהשוק כבר רואה בכרייה דרך להשתמש בחשמל שאין לו ביקוש באותו רגע. בטקסס, למשל, חוות כרייה גדולות יכולות לעבוד כרגיל כשיש מספיק חשמל, ולהוריד צריכה במהירות כשיש עומס על המערכת. לכן הערך שלהן אינו רק בכריית ביטקוין (230,667.64 ₪), אלא גם בזה שאפשר לכבות אותן בזמן. חברת הכרייה Riot, למשל, דיווחה כי ברבעון הראשון של 2026 קיבלה 13.5 מיליון דולר על צמצום צריכת חשמל ועוד 7.5 מיליון דולר מהשתתפות בתוכניות להפחתת עומס. כלומר, חלק מההכנסות שלה הגיע בכלל מהיכולת לעצור כשצריך.
פתרון תפעולי לשריפת גז טבעי
החיבור בין ביטקוין (230,667.64 ₪) לאנרגיה מבוזבזת לא נגמר בשדות סולאריים. אחד היישומים המעניינים של התעשייה הזו מתרחש בשדות נפט. כשמפיקים נפט, מופק לצדו לעתים גם גז טבעי. אם יש תשתית כלכלית לאיסוף ולהולכה, אפשר למכור אותו. אבל באתרים מרוחקים, שבהם אין כדאיות להניח צנרת או לחבר את הגז לשוק, חלק מהגז פשוט נשרף בתהליך שנקרא flaring. מדובר במשאב שנשרף בלי לייצר ממנו ערך מלא, ובמקביל גם יוצר פליטות משמעותיות.
כדי לסבר את האוזן, נתוני הבנק העולמי מראים כי היקף שריפת הגז בעולם עמד בשנת 2024 על 151 מיליארד מטרים מעוקבים – הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. לפי אותו דוח, כמות הגז הזו שקולה לצריכת הגז השנתית של יבשת אפריקה כולה.
בדיוק כאן כורי ביטקוין מציעים היגיון כלכלי פשוט: במקום לנסות לשנע את האנרגיה אל התעשייה, מביאים את התעשייה אל האנרגיה; ואכן, בשנים האחרונות קמו מיזמים שמציבים גנרטורים ומכולות כרייה סמוך לאתרי קידוח, ממירים חלק מהגז לחשמל במקום, ומשתמשים בו כדי להפעיל מכונות כרייה.
המספרים שמאחורי תמהיל האנרגיה
למרות המודלים החדשים האלה, צריך להדגיש שרשת הביטקוין עדיין צורכת כמויות חשמל גדולות. דוח של אוניברסיטת קיימברידג' שפורסם באפריל 2025 מעריך את צריכת החשמל השנתית של הרשת בכ-138 טרה-ואט שעה (TWh). הנתונים מראים ש-52.4 אחוזים מתמהיל האנרגיה הזה מגיע אמנם ממקורות בני-קיימא, אולם גז טבעי עדיין מהווה 38.2 אחוזים מהתמהיל ושומר על מעמדו כמקור האנרגיה הבודד הגדול ביותר. בארצות הברית, רשות המידע לאנרגיה (EIA) מעריכה כי הכרייה אחראית לנתח שנע בין 0.6 ל-2.3 אחוזים מכלל צריכת החשמל הלאומית.
תחזית ה-EIA עד 2027 מצביעה גם על המשך עלייה בביקוש לחשמל בארה"ב, בין היתר בגלל דאטה סנטרים של AI וקריפטו, וגם בגלל מגמות רחבות יותר של חשמול במשק. ובתוך מציאות כזאת, הגמישות של תעשיית כריית הקריפטו היא יתרון איכותי.
