מימון המונים טהור

כדי להבין את מה שדינווידי מבקש לעשות צריך ללכת צעד אחורה, לתחילת 2017. באותה השנה נפוצו מאוד הנפקות ICO. הנפקות אלה באו להחליף את המודל הישן של גיוס הון באמצעות קרנות הון סיכון או בורסות.

בפשטות, הרעיון היה כזה: יוצרים מטבע דיגיטלי חדש או כזה שרוכב על פלטפורמה קיימת ומצהירים שהוא מייצג שווי — של חברה, של שובר לקניית שירותים או של מניה. אחר כך נוקבים בשווי ומנפיקים.

לאחר מכן המטבעות הללו נרשמים למסחר פתוח באלפי אתרי אינטרנט ברחבי העולם.

הקלות המסחררת של רכישת המטבעות הללו הובילה לגל אדיר של גיוסים, חברות גייסו מאות מיליוני דולרים בשניות, כאשר בשיאו של הגל גייסו חברות מאות מיליוני דולרים על מוצרים שהיו בשלב התכנון בלבד.

כי מה שייחד את הנכסים הללו זו הסחירות שלהם. כדי לקבל מטבע דיגיטלי או למכור אותו לא צריך להיות חבר בורסה לניירות ערך או להתקשר בהסכם עם ברוקר.

זהו מימון המונים בצורתו הטהורה ביותר. צריך רק להוריד אפליקציה לטלפון, ונייר הערך עובר לקונה.

בצורה כזו יכלו מאות אלפים לרכוש נכסים בסכומים קטנים יחסית, אבל ביחד, אלה הפכו למאות מיליונים ואף מיליארדים.

אבל גם החגיגה הזו הגיעה לסיום, אחרי שהרשויות התחילו לבדוק את המיזמים בכלים שהיו מתאימים להם ולסווג אותם כניירות ערך או איגרות חוב.

ה־SEC, הרשות לניירות ערך האמריקאית, החלה לתבוע את מי שלא פעל בהתאם לכללים הקבועים בחוק לניירות ערך מסוג זה והעניין עצר.

אבל הטכנולוגיה והיכולות נשארו כפי שהן.

בחזרה לדינווידי, כעת הוא מגיע ופותח את השוק מכיוון אחר. מכיוון שדינווידי משחק בדיוק לפי הכללים של ה־SEC.

הוא מנפיק איגרת חוב בדיוק על פי הרגולציה האמריקאית. הוא מספק נכס שעומד כערובה להחזר החוב, החוזה שלו, שקשה להאמין שלא ישולם במלואו. הוא מספק ריבית הגיונית, ופונה רק למשקיעים מיוחדים, כשירים, המוגדרים על פי חוק כאנשים מתוחכמים, בעלי ממון, שמסוגלים לבחון בזהירות חוזים ולהשקיע בהם.

בלון ניסוי

כי זה לא החוזה שלו שמעניין אותו. זהו רק בלון ניסוי. דינווידי לא רוצה להיות זה שמפקיד כסף בבנק, הוא רוצה להיות בעלי הבנק. כי דינווידי מקים פלטפורמה לגיוסים כאלה.

בראיון למגזין "אתלטיק" הוא נשאל על העתיד של הפלטפורמה שהוא מקים, והוא נתן את הדוגמה של חוזי NFL, בהם התמורה אינה מובטחת. קחו למשל את מאט ראיין, הקורטרבק של הפלקונס, שעל פי דיווחים ב־ESPN חתם עסקה של 150 מיליון דולר, מתוכם רק 100 מיליון מובטחים.

אם ראיין היה נכנס לסידור של דינווידי, הוא יכול היה לא רק לקבל את 100 המיליון, אלא גם חלק ניכר מה־50 שאינם מובטחים. ומדוע? כי ראיין יוכל לתמחר את הסיכון שלא ישלים את החוזה.

תארו לכם, אם סוחרים זריזים יוכלו להעריך שהסיכוי של ראיין לסיים את החוזה הוא 75%, האם הם לא יהיו מוכנים לשים 25 מיליון כבר עכשיו, ובסיכוי של 75% לקבל חמישים מיליון בעוד חמש שנים? ויותר מזה, אם הם יוכלו לשים על ההימור הזה סכום קטן, נניח 150 אלף דולר, שהוא סכום המינימום בפלטפורמה של דינווידי, Dream fan shares, ולסכן רק אותו.

האם לא יהיו רבים שיסכימו? כנראה שכן. ודינווידי? הוא לבטח יגזור קופון קטן מכל עסקה, מה שיהפוך אותו, אם הדבר יצליח, לאיש עשיר מאוד.

להמר על עצמך

דינווידי לא עושה משהו חדש. הוא פשוט עושה את זה נכון. זו היכולת שלו לקחת את הקונספט של מטבעות דיגיטליים, עם יכולת ההפצה והסחירות הבלתי מוגבלת שלהם, לחבר אותו עם קונספט של איגרות חוב דומות שהונפקו בעבר, ולעשות את כל זה בדיוק על פי חוק, בצורה שתואמת את הרגולציה המקומית בשוק הגדול בעולם.

לכן המיזם מסעיר כל כך. למיזם הזה פוטנציאל לאפשר לכל אדם להפוך למשקיע בספורט. הוא מאפשר להכניס אלמנטים של מימון המונים לאחד המקומות המאובנים ביותר בתחום הפיננסי, עסקי הספורט. ויותר

מכל, הוא יאפשר לראשונה לאתלטים מקצועיים לקחת שליטה על החיים שלהם, על המותג שלהם ויותר מכל, על עצמם.

הכותב הוא יובל רואש מנכ"ל ביטס אוף גולד, ברוקר ביטקוין ישראלי ולשעבר שחקן מכבי ראשל"צ בכדוריד.