שם רשמי: Deflation
תרגום חופשי לעברית: דפלציה
בקצרה
דפלציה היא מצב שבו המחירים במשק יורדים באופן מתמשך, וכתוצאה מכך ערכו של הכסף עולה. במילים אחרות: עם אותו סכום כסף אפשר לקנות יותר מוצרים ושירותים מאשר בעבר.
קצת יותר מזה
דפלציה נשמעת לכאורה כמו תופעה חיובית, כי המחירים יורדים והצרכנים יכולים לרכוש יותר בפחות כסף. אבל כחלק ממציאות כלכלית רחבה היא לפעמים עלולה להיות מסוכנת. כאשר מחירים יורדים, באופן ממושך, הצרכנים נוטים לדחות רכישות מתוך ציפייה להוזלות נוספות, והעסקים מצדם נאלצים לצמצם ייצור, להוריד שכר ואף לפטר עובדים. התוצאה עלולה להיות האטה כלכלית ואף מיתון. אך יש לציין כי ירידות מחירים נקודתיות אינן נחשבות דפלציה, אלא רק כאשר מדובר במגמה רחבה ועקבית במספר תחומים.
נניח שבתחילת השנה מחשב נייד עולה 3,000 שקלים. כעבור שנה מחירו ירד ל־2,700 שקלים. במבט ראשון זה מצוין, עם אותו סכום כסף אפשר לקנות יותר או לחסוך 300 שקלים. אבל אם הציבור כולו מצפה שמחיר המחשבים ימשיך לרדת גם בשנה הבאה, רבים יעדיפו להמתין עם הרכישה. כך נוצר קיפאון בביקוש, שמזיק ליצרנים ולמשק כולו.
איך עוקבים אחרי דפלציה?
בדומה לאינפלציה, גם דפלציה נמדדת באמצעות מדד המחירים לצרכן (CPI). כאשר המדד מצביע על ירידה מתמשכת במחירים לאורך זמן – מדובר בדפלציה. בישראל, נתונים אלה מתפרסמים ב-15 אחת לחודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ההשפעה על חיי היומיום
במצב של דפלציה, ערכו של הכסף עולה, החיסכון נשחק פחות, וכל רכישה עתידית "שווה יותר". עם זאת, מצב כזה עלול לפגוע בעסקים, להקשות על לווים שמחזירים הלוואות בערך כסף גבוה יותר, ולגרור ירידה בשכר ובתעסוקה. מבחינת משקי הבית, זה עשוי להיראות כהקלה זמנית ביוקר המחיה, אך בטווח הארוך זה עלול לפגוע ביציבות הכלכלית.
איך מתמודדים עם דפלציה?
בזמני דפלציה ממושכים הבנקים המרכזיים נוקטים צעדים הפוכים מאלה שננקטים מול אינפלציה. במקום להעלות ריבית, הם נוטים להוריד ריבית ולעיתים אף להשתמש בכלים של הרחבה כמותית (Quantitative Easing) במטרה לעודד השקעות, צריכה והנעת הכלכלה. הרעיון הוא ליצור שוב תמריץ לבזבוז ולהשקעה במקום לשמור כסף בצד.
